עיצוב UI/UX שמתחיל מהמותג: למה האתר שלך מתנהג כמו שהוא מתנהג

כשאני אומרת שאני בונה עולמות מותג, לפעמים עוצרים אותי: "אז את בעצם עושה UI/UX?" והתשובה הכנה היא — כן, וגם לא. כן, כי כל עולם מותג שאני בונה הוא במובן הטכני עיצוב ממשק וחווית משתמש: מסכים, גלילה, כפתורים, פלואו. ולא — כי השאלה שאני מתחילה ממנה היא אחרת.

אפיון UI/UX קלאסי שואל: איך המשתמשת תמצא, תבין ותפעל. אלה שאלות קריטיות, ואתר שנכשל בהן נכשל בכול. אבל יש שאלה אחת שקודמת להן, ורוב האפיונים מדלגים עליה: למה האתר הזה צריך להתנהג דווקא ככה? כשאין תשובה, את מקומה ממלאות קונבנציות — מה שכולם עושים בקטגוריה. והתוצאה מוכרת: אתר נוח, מסודר, וזהה לכל המתחרים. בדיוק המצב שבו ללקוחה לא נשאר מה להשוות חוץ ממחיר.

חיכוך נמוך זה לא העדפה. אתר חלק ונטול אישיות מקל על הלקוחה גם לעזוב.

חמישה תרגומים בין שפת הממשק לשפת המותג

הנה איך זה נראה בפועל — חמש החלטות שכל אפיון אתר מקבל ממילא, ומה קורה כשמקבלים אותן מהמותג במקום מהקונבנציה:

אז מה מזמינים — אפיון או עולם?

אם יש לך עסק עם מוצר טוב ואתר שמרגיש "כמו כולם", האינסטינקט הוא להזמין אפיון UI/UX חדש. זה לא אינסטינקט רע — אבל אם האפיון יתחיל מוויירפריים, תקבלי גרסה נוחה יותר של אותו אתר גנרי. הסדר הנכון הוא: קודם מחליטים מה האתר מבטיח ולמה הוא שונה, ואז כל החלטות הממשק — אינטראקציה, תנועה, היררכיה, קופי, פלואו — נגזרות מזה. כשזה קורה, ה-UI/UX מפסיק להיות שכבה טכנית והופך למה שהוא אמור להיות: ההתנהגות של המותג.

ככה בדיוק נבנים העולמות במוזיאון — כל אחד מהם הוא אפיון UI/UX מלא, שכל החלטה בו עברה קודם דרך שאלת המותג. זה גם מה שמפריד בנייה של אתר בסטודיו שלי מהזמנת "עיצוב מסכים".

שאלות נפוצות