כאן אני משתפת את הדרך האמיתית — לא רק את התוצאה הסופית. איך נראה תהליך הפקת סרטון AI מותגי מרעיון ועד הגשה, עם הכלים, הפרומפטים, והתובנות שנאספות לאורך הדרך.
בעלי עסקים רואים סרטוני AI ברשת ושואלים את עצמם "איך עושים את זה?" — והתשובה הכנה היא שאין קסם אחד. כל סרטון הוא סדרה של בחירות: איזה כלי, איזה פרומפט, איך לפתור בעיות שצצות באמצע.
בכל case study כאן אני מראה את הבחירות האלה — הרעיון, האתגרים שצצו, איך פתרתי אותם, והפרומפטים שעבדו בסוף. זה לא מדריך "עשי ככה", אלא חלון למסע האמיתי.
רציתי סרטון AI של 12 שניות שמרגיש כמו סצנה מסרט פיקסר: אני הולכת בלונה פארק שוקק חיים, עושה קליק עם האצבעות — והכל קופא. הבלונים תלויים באוויר, הקרוסלה עוצרת, המוכר קופא עם גלידה מושטת ביד.
אני לוקחת את הגלידה, ממשיכה ללכת, עושה קליק נוסף — והעולם חוזר לנוע. המוכר מסתכל על היד הריקה שלו, ואני הולכת עם הגלידה לעבר הלונה פארק.
בהתחלה חשבתי שזה פשוט — פרומפט אחד, 12 שניות, תוצאה מושלמת. אבל מודלי ה-AI של יצירת וידאו מתקשים מאוד במשימה הזאת: הם "רוצים" שהכל יזוז. לבקש מהמודל "רק אחת זזה, כולם קפואים" — זה מלחמה.
הפרומפט הראשון שלי (ארוך, מפורט, עם הרבה כללים) — נכשל. הדמות הוזזה, אבל גם הרקע המשיך לזוז. זוג הלך ברקע, הקרוסלה המשיכה להסתובב. כל מה שהרקע עשה שבר את האשליה.
גיליתי שהפרומפטים הויראליים שאנשים מצליחים איתם בנויים בצורה מאוד ספציפית — כמו storyboard מקצועי, לא כמו בקשה זורמת. זה שינה הכל.
במקום פיסקה ארוכה וזורמת, פירקתי את הפרומפט לחלקים — בדיוק כמו שבמאי סרטים כותב לצוות: SUBJECTS (מי בסצנה), ENVIRONMENT (איפה), BEHAVIOR (איך הם מתנהגים), TIMELINE (מה קורה בכל שנייה), ו-IMPORTANT NOTES (כללים מפורשים).
את הפרומפטים האלה חידדתי ושיפרתי יחד עם Claude — כל ניסיון שלא הסתדר, חזרתי וביקשתי עזרה לנסח מחדש את הכללים שבעייתיים, להוסיף רולים שחסרים. זה תהליך של דיאלוג: לכתוב, לראות מה יצא, לחזור ולדייק.
המילה שעשתה את ההבדל הגדול ביותר: "wax figures" — פסלי שעווה. זה קונספט שהמודל מבין הרבה יותר טוב מ-"frozen" או "still". בנוסף, הגדרתי מפורשות שהשיער והבגדים של הדמויות הקפואות לא זזים — כי זו הטעות הכי נפוצה שה-AI עושה.
גם אחרי הפרומפט המחודד, המודל עדיין "המציא" פרט אחד שלא ביקשתי: בפריים שבו אני לוקחת את הגלידה, במקום לקחת אותה מהמוכר — הדמות שלי לקחה אותה מאישה שעמדה ברקע עם גלידה ביד. ובפריים שאחרי, המוכר הוצג עם פנים מאוכזבות, כאילו הגלידה נלקחה ממנו. מצחיק, אבל שובר את הנרטיב.
במקום לייצר את הסצנה שוב (עוד כמה שקלים לרוח) — פתרתי את זה ב-CapCut: הגדלתי את הפריים הבעייתי, חתכתי את האישה מהקאדר, והשארתי רק את הדמות שלי עם הגלידה. הקהל שצופה ב-12 השניות האלה לא יודע שהאישה הייתה שם אי פעם.
זה הלקח הכי חשוב בהפקת וידאו AI: ה-AI הוא 80% מהעבודה — ה-20% הנותרים הם עריכה. כמעט אף סרטון AI לא יוצא מושלם מהמודל. עריכה חכמה היא לא פשרה, היא חלק בלתי נפרד מהתהליך.
Same prompt, two different platforms — each interprets the scene with its own character.
הגרסה שבסוף בחרתי לעבוד איתה ב-CapCut. תנועה חלקה, אווירה חמה, דמות עקבית — אבל עם הבאג של הגלידה שתיקנתי בעריכה.
גרסה מקבילה שיצאה טובה גם היא — סגנון מעט שונה, בחירות קומפוזיציה שונות. הוכחה שאין כלי אחד "נכון" — יש בחירה מתוך כמה אופציות טובות.
הסוד הוא לא כלי אחד מושלם — אלא להכיר כמה כלים מספיק טוב כדי לדעת לאיזה משימה מתאים כל אחד. ולפעמים, כמו כאן, להריץ את אותו פרומפט בשתי פלטפורמות ולבחור את הגרסה שעובדת טוב יותר.
Every case follows the same path. The details change, the structure stays.
מגדירים את הרעיון, הקהל, הסגנון, והמבנה של הסרטון — שנייה אחר שנייה.
יוצרים את הדמות, הסביבה, והפרטים ב-Midjourney ו-Gemini — בסיס ויזואלי אחיד.
כותבים פרומפט בפורמט בריף הפקה — SUBJECTS, TIMELINE, RULES. מחדדים יחד עם Claude עד שכל כלל מפורש.
מייצרים ב-Higgsfield או FAL, בוחרים את הגרסה הכי קרובה ליעד, ומשלימים פערים ב-CapCut.
The structured prompt I refined with Claude — the version that produced the cleanest output.
What this case taught me — applicable to any AI video project.
פרומפט בפורמט של בריף הפקה (SUBJECTS, TIMELINE, RULES) נותן תוצאות הרבה יותר מדויקות מפיסקה ארוכה וזורמת. המודל "קורא" את זה כמו storyboard. ומטאפורות קונקרטיות כמו "wax figures" עובדות הרבה יותר טוב מ"frozen".
אין כלי אחד "נכון". Claude מחדד את הפרומפט, Higgsfield ו-FAL מייצרים וריאציות, CapCut מתקן. המומחיות היא לא לשלוט בכלי אחד — אלא לדעת מתי להעביר מכלי לכלי.
כמעט אף סרטון AI לא יוצא מושלם מהמודל. במקום לייצר שוב ושוב (ולשלם שוב ושוב), לפעמים הפתרון הוא זום-אין ב-CapCut, חיתוך קאדר, או תזמון מחדש. זה לא פשרה — זה הפקה אמיתית.
למותגים היום לא חסרים "סרטונים". חסרים סרטונים שנזכרים.
סרטון AI גנרי. אפקט מרשים לשנייה. נשכח בסקרול הבא.
רגע קולנועי שמדבר בשפת המותג. רעיון שמספר סיפור על הערכים שלו.
כל סרטון כזה — אם הוא נולד מתוך Brand DNA ברור — הופך לנכס שיווקי שעובד שוב ושוב. לא just content, but a memorable moment.
בואי נדבר על הסיפור שאת רוצה לספר — ונבנה את הסרטון שיזכרו.
Let's talk about the story you want to tell — and build the video they'll remember.